פסק-דין בתיק ת"ק 007435/05

בפני תביעה לתשלום פיצויים שנגרמו לרכבו של  התובע  שעה שהיה מעורב  בתאונת דרכים עם רכב הנהוג בידי התובעת.  התובע טען בכתב התביעה, כי התובעת נסעה לאחור, במטרה להיכנס  לחנייה בחניון איילון.  הוא עמד באותה שעה מאחוריה כדי להיכנס  לחנייה אחרת.  זו נסעה לאחור. הוא צפר לה ובכל זאת המשיכה לנסוע ופגעה בו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי היא אכן נסעה עם רכבה לאחור  כדי להיכנס לחנייה ואולם לפתע, בלי משים,  וברשלנות לא מובנת הגיח רכב צד ג', הוא התובע  כאשר ניסה לגנוב לה את החנייה אליה התכוונה להיכנס.

 הצדדים העידו לעצמם בפני.

התובע חזר על דבריו, שרטט תרשים ת/1,  והסביר כי מקום התאונה, הינו למעשה יציאה מעקומה בנתיב  הנסיעה בתוך חניון קניון  איילון, כי הנתבעת היתה לפניו. בשלב מסויים הוא ראה כי היא עצרה, וגם הוא עצר  וראה כי החלה לנסוע לאחור, צפר לה , וזו לא שעתה לצפירותיו, המשיכה לנסוע לאחור, במהירות,  ופגעה בדופן שמאל של רכבו.

בעדותה בפני,  אמרה הנתבעת:

" נכנסתי לחנייה.  השרטוט הוא לא מדוייק, לפי זכרוני. החנייה  שראיתי היא היתה חנייה  קצת יותר קיצונית,  בצורת מעגל יותר. התקרבתי, הסתכלתי לאחור וראיתי שפנוי. גם לכניסה לחנייה,  היא לא ישרה יש בה  מפרץ כזה. התקדמתי לאחור, הסתכלתי לאחור ולא  ראיתי  שום דבר, ואז  התחלתי לנסוע לאחור, וראיתי אז שהוא  נמצא שם.

 אני אותו לא ראיתי כאשר אני... אני לא נוסעת מהר, אני עושה  כל דבר  לאט.  אני לא צריך  למהר, אני לא ממהרת  באופן  רגיל, אני  לא גונבת חניות. היה לי נוח  להיכנס  עם הגב של האוטו,  כי אחרת היה  קשה לי לצאת.

לשאלת בית המשפט:

ש. יש לך בצד ימין חנייה, כדי לעשות רוורס,  תופסים  מרחק מהחנייה. 

ת.  אני לא מדייקת.  כ - 5 ס"מ אם אני יודעת  להעריך... מתקנת,   5 מטר.  אני נוסעת לאט. הנסיעות שלי אטית.  אני מסיעה ילדים, מטפלת בילדים  קטנים. מחוייבת לנסיעה איטית וזהירה.

ש. אם את טוענת כי הסתכלת במראה איך לא ראית אותוי?

ת. לא ראיתי אותך".

למקרא עדותה של הנתבעת, ניתן ללמוד :

ראשית, הנתבעת אינה חוזרת בעדותה בפני על סיפור גניבת  החנייה, שהוזכר  בכתב ההגנה שלה. על פי התרשים  ת/1 ,  ומיקום הרכבים סמוך לפני התאונה,  לא  מתקבל הרושם שהתובע ביקש לגנוב חנייה אליה ביקשה  הנתבעת להיכנס.

שנית, הנתבעת למעשה,  מאשרת כי היא נסעה  5 מטר בנסיעה לאחור עד שפגעה ברכבו של התובע, ואם היא אומרת שהיא נסעה לאט, הרי שדבר זה לקח פרק זמן מסויים  כשהיא נוסעת לאחור, מבלי להבחין בתובע.

שלישית, נשאלת השאלה,  אם היא לא ראתה את התובע עד הפגיעה ,כאמור בתשובתה , בשורה  8 עמוד  5.  מניין לה שהוא ביקש לגנוב לה את החנייה.

אם ניצא מתוך הנחה,  שרכבו של התובע לא ביקש להיכנס לחנייה, אליה ביקשה הנתבעת להיכנס, וכדבריו הוא התכוון להמשיך לנסוע  קדימה עד לחניה  הבאה, הרי שרכבו היה בתוך נתיב הנסיעה הימני.  נוכח קביעה זו,  אם הנתבעת  היתה עושה את הנסיעה לאחור מהנתיב הימני, היא היתה אמורה לפגוע בתובע בחזית.

ככל הנראה, שכאשר הנתבעת החלה לנסוע לאחור במטרה לחנות בצד ימין , תוך סיבוב ההגה ימינה,  כדי להכניס את החלק האחורי ראשון אל החנייה, היא עשתה  זאת בכלל  מהצד השמאלי של הכביש, שכן הפגיעה ברכב התובע, היא בדלת הקדמית של רכב התובע ולא בחזית.

אני קובע שבנסיעת הנתבעת לאחור, כשהיא לא רואה את התובע,  שנמצא מאחוריה , יש משום רשלנות, וכי התאונה נגרמה למעשה באחריותה של הנתבעת.